ירושלמי- השוואה בין סוגיות מקבילות בתלמודים

יש בש"ס סוגיות מקבילות. למשל כאשר יש סוגיא שדנה בהשוואה בין שתי משניות משתי מסכתות, בהרבה פעמים הדיון הזה יופיע בשני המקומות. וכאן יש הבדל בין התלמודים. בבבלי הדיון יופיע בכל מקום בסגנון בפני עצמו, המשתלב עם אותה המסכת או אותו העניין. לעומת זאת בירושלמי הסוגיא תופיע בשתי המסכתות בהעתקה גמורה, אות באות. 

יש לציין, שהסגנון הירושלמי המעתיק סוגיות ממקום למקום, תורם תרומה משמעותית לבירור הגירסא הנכונה בתלמוד. כידוע יש הרבה שיבושים בלשון הירושלמי, מפני מיעוט ההתעסקות בו בשנות הגלות. אם יש הבדלים בין לשון הירושלמי בין אותן שתי סוגיות מקבילות, ברור שאחת מהן היא שיבוש, ויש לתקנה ע"פ המקבילה. 

(סח לי ת"ח אחד, שההבדל הזה בין התלמודים דומה להבדל בין שני הפרשנים המרכזיים בבבלי - רש"י ותוספות. רש"י מפרש בכל מקום לפי עניינו, ותוס' מקשה הרבה קושיות מכח מה שמובא בסוגיות אחרות, והוא דן בכל הש"ס כאחד.) 

נראה שהסגנון הבבלי, הדן בכל מקום בפני עצמו לפי עניינו המיוחד, קשור להבדל בין התלמודים בסיפור מעשה שהיה.

בבבלי (שבת ג) מספרים על רב ששאל את רבי יהודה הנשיא שאלה במסכת שבת, בשעה שרבי למד מסכת אחרת. רבי חייא הוכיח את רב על כך, ואמר לו: לא אמרתי לך כבר, שכאשר רבי נמצא במסכת אחת, אל תשאל אותו שאלה ממסכת אחרת?! שמא מתוך שאינו לומד כרגע את אותה המסכת, הוא עלול לענות לך תשובה לא מדוייקת!

לפי הבבלי כל מסכת היא בפני עצמה, וכאשר הרב לומד אותה, אין לשאול אותו בעניין שדורש עיון במסכת אחרת. 

הסיפור עם רב מובא גם בירושלמי (שם א א). שם מספרים שרב שאל את רבי את אותה השאלה, ורבי ענה לו אחרי הרבה זמן, כאשר הגיעו במחזור הלימוד למסכת שבת. בירושלמי לא מובאת ביקורת על רב ששאל שאלה שלא בזמן לימוד המסכת. אין כאן חשש טעות. 

ההבדל בין התלמודים נובע מסגולתה של ארץ ישראל, שבה מופיעה התורה באופן מאוחד, וכל הפרטים מקושרים אל הכלל. בארץ ישראל התורה כולה היא עניין אחד. כאשר יש סוגיא ששייכת גם לשבת וגם לגיטין, זו אותה סוגיא ממש בשני המקומות. מה שאין כן בחו"ל, שם כל פרט הוא בפני עצמו, וכל מסכת היא בפני עצמה. וכך גם עובד הראש של הרב לפי הבבלי, שכשהוא נמצא במקום אחד, הוא לא אמור להיות גם במקום אחר. 

כך כתב הרב קוק זצ"ל (אגרת צו):
"הבדל עצום ונשגב בין תורת א"י לתורת חו"ל. בא"י שפע רוח הקודש מתפרץ לחול על כל תלמיד חכם שמבקש ללמוד תורה לשמה, והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה. מה שאין כן בחו"ל. רוח כללי קדוש אי אפשר לשאוף באויר טמא ועל אדמה טמאה. אלא כל פרט ופרט מן התורה מעלה איזה נצוץ, איזו הארה, להתקרב אל רוח א-לקים חיים, השוכן על עמו פה בארץ חיים